הכול מתחיל  בזוגיות. מדובר במערכת יחסים שיש לטפח אותה, ולהשקיע בה. זכרו כי, לפני שהפכנו להורים הייתם בני זוג. מערכת  זוגית זו, מקרינה על ילדינו בנושאים כגון, של פתירת בעיות, שיתוף ברגשות, הקשבה,  התייעצות, ובבקשת עזרה.

כול אלה, צריכים להתקיים בין בני הזוג לפני שאנו מרחיבים אותה, ומשלבים אותה בשגרת היום, בבית שלנו, שכן שברגע שהזוגיות שלנו מלאה במרכיבים הממלאים ותורמים, שמצמיחים אותה, הרי שנהיה פנויים, להעניק לילדנו גם בתקופה זו, את אותם מרכיבים שהמציאות הנוכחית שמטה מידיהם  

הקורונה אם כן, החזיקה לנו את המבט פנימה לשבט הראשוני שלנו, בלי נתיבי מילוט. בילויים ומגוון רחב של פעילויות נלקחו מאתנו ביניהם,  סרטים, קניונים, מפגשים עם חברים, נסיעות, בילוי בבתי מלון, ועוד. מכאן שעלינו לחשוב, איך לייצר פתרונות ולסיים את התקופה הזו, שאנו יותר מחוברים לעצמנו, וזה לא יקרה ללא גמישות מחשבתית, והסתכלות מערכתית, בשילוב עם לקיחת אחריות, אופטימית, והיכולת לראות את הטוב שיש גם בזמן זה. בשלב הראשון החיבור יהיה לעצמנו, ורק לאחר כך, לבן הזוג שלנו, ומשם לילדים שלנו, תוך רתימת בן הזוג אלינו, ושילוב כוחות.

הצלחה במילוי הצרכים שלנו, יבואו לידי ביטוי במרחב האישי, שניצור לעצמנו. הפעילויות כגון  קריאת ספר, צפייה בסרט,  יציאה להליכה, שיחה עם חבר, בישול מאכל אהוב עלינו, ציור, כתיבה,  או כול פעילות אחרת שתמלא אותנו

בשלב הבא, נשתף את בת או בן הזוג שלנו בצרכים, בפחדים, ובדאגות שלנו. נבהיר להם מה אנו צריכים מהם, וכול זה כדי להימנע ממצב של מתח, שכן במקרים רבים, אנו חשים מתח, בתגובה לחוסר הוודאות, שמייצרת המציאות, מה  שעשוי למוביל אותנו לשתוק, ולהתכנס בעצמנו, וזה בתורו מייצר הרגשה שהעולם נגדנו. במקרה כזה בן הזוג שלנו הופך להיות האויב שלנו, זה שלא מבין אותנו. המטרה אם כן, צריכה להיות, להפוך את בן הזוג שלנו לבן ברית, מול הקשיים איתם אנו מתמודדים.

תחושת המובנות, תגיע מההקשבה, והתמיכה שתינתן על ידי בן הזוג שלנו, ומהידיעה שאנו לא לבד, וזו תוביל להקלה, שיש לי שותף, ואני לא לבד.  

משימה נוספת, לתפקוד בתוך המרחב שהצטמצם לנו כמשפחה תכלול שיגרה חדשה הכוללת סדר וביטחון ,שקרוב לוודאי, שרבים מאתנו השכילו לבנות והיא כוללת,  שעת קימה, זמני ארוחות,  זמן מסכים, זמן בילוי משותף, המורכב מפעילויות שונות, בהתאם לגילאי הילדים.

להורים שיש להם  ילדים בגיל צעיר, משחקים ויצירה יתקבלו בברכה. כאשר יש הורים לילדים מתבגרים, רצוי, שניצור מרחב של שיחה ושיתוף, תוך העברת ההרגשה, שאנו סומכים עליהם, אך גם שם להושיט עזרה במקרה ויש צורך בכך.  

בשני המקרים, גם שהילדים קטנים וגם שהם גדולים, נקפיד  ליצור חופש בתוך גבולות הבית. לילדים קטנים, נוכל לתת בחירה בין שני אופציות, למשל, לגבי האופציה של שעת המקלחת לפני או אחרי צפייה בתוכנית האהובה עליהם. אותו הדין יחול גם לגבי הילדים המתבגרים שלנו, נדבר על ההתנהלות שלהם בבית, ובלימודים. בשני המקרים, נהיה קשובים לצרכים שלהם, ונזהה מוקדי קושי. ונהיה שם להושיט עזרה, ככול שהדבר מתאפשר.

ומעל לכול, כול זמן שאנו בבית, עלינו כבני זוג, לשמש דוגמה, וליצור קו חינוכי, שיוביל לתחושה של וודאות, ומסר שהעניינים תחת שליטה, שאנחנו שם לעזור, לתמוך, ולדאוג.  נקבע זמן לישיבה משותפת, נשב, נשוחח, נצא להליכה או ריצה ביחד, ונתעניין בבן הזוג שלנו. אם נפעל בדרך זו הרי שנצליח לייצר   חוסן זוגי, שהוא בתורו, יקרין על המרחב המשפחתי.

מכאן, שככול שנבנה מרחבי נשימה רבים יותר, כך יהיה לנו כוח לעבור את התקופה המאתגרת הזאת שהזיזה את כולנו מאזורי הנוחות שלנו. אם נזכור להשתמש בדיבור פנימי חיובי, ולנשום לרווחה שנוצא את הראש מבעד לחלון, ונשכיל להבין כי הדברים החשובים ביותר בחיינו עדיין כאן, בהישג ידינו, האהבה, המשפחה, ותחושת ביחד שלנו, כמו גם, היכולת ליצור מסיבה לא גדולה אומנם אך היא שלנו, במרחב הביתי, שהוא אמור להיות המקום הבטוח שלנו.